אני אליאב סר, אני מחבר ניצחונות. ואני שואל את כולנו: מה יקרה אם מפעל השינוי של ה…

[ad_1]
אני אליאב סר, אני מחבר ניצחונות. ואני שואל את כולנו: מה יקרה אם מפעל השינוי של הממשלה החדשה יצליח? איך בעידן שבו אנחנו נמצאים אפשר יהיה לחבר את העם, את כל החלקים ומה המחיר שנדרש לשלם כדי לבנות את הסיפור המחודש שלנו?
**
1. בתמונה למטה, אני מופיע במסיבת סיום של קמפיין בחירות חורף 2019 של כחול לבן. לתמונה הזו יש סיפור גדול יותר מכל טקסט שארשום כאן. במשך מעל ל90 ימים, הצטלבו מאות מתנדבים במטה המרכזי כדי ליצור שינוי. זה היה סטארטאפ פוליטי, שהיו שותפים לו כל כך הרבה אנשים, מימין, ממרכז או משמאל. ידעתי שיש מכנה אחד לכולם: כולם אנשים טובים, שהחליטו לשלם מחיר אישי, מקצועי ולאומי כדי להגיד שאפשר אחרת, אנחנו רוצים עתיד אחר, כל אחד מהמקום שלו – עתיד טוב יותר לילדים, לניצולי השואה, למערכת החינוך או הבריאות. שהבינו שצריך שהעוגה תתחלק אחרת. שהעשירים לא יהיו עשירים יותר לצד זה שהעניים עניים יותר. שמה שמפחיד כאן באמת זה שהרעיון הציוני ישראלי יכול להתפרק לנו מול עיניים כי קמה כאן מלחמה פנימית ויש קרע רציני בתוכנו.
**
2. בצוות המטה קהילות שהובלתי היה מעל ל60 אנשים טובים. 10 כצוות מוביל וכל השאר בצוותים של תתי הקהילות. הרעיון היה ליצור את הדמוקרטיה הכי ישירה שיש במדינת ישראל – דרך קהילות אסטרטגיות, שטח, מגזרים, קהילות לפי תחומים בהובלה של חברי כנסת. להאיץ את כל הסיפור דרך הדיגיטל. השתמשנו בסטארטאפ שכבר רשם לעצמו הצלחות ענקיות בעולם בשם מובילייז, שהקימה גאונה עולמית ישראלית בשם שרון סברייגו. דרך הפלטפורמה יצרנו את הבמה לתקשורת. בסושיאל, באפליקציה, במייל, בוואטסאפ, באירועים, בשטח, בכל הערוצים האפשריים (אבל זה לסיפור אחר). במהלך השנתיים הללו הוספנו אוטומציות, למדנו מכשלונות, דייקנו ושיפרנו את העבודה עם המטות, הח”כים והצוותים של הקמפיינים השונים (גם זה לסיפור אחר).
**
3. התמונה הזו מספרת סיפור גדול יותר כי היא מדברת על זה שאתה רואה לרגע איך החלום המשותף מתגשם, ורגע אחרי הוא מתנפץ והופך להיות סיוט מתמשך. אתה רואה איך כל העבודה שלך ושל האנשים הטובים הללו, ימים כלילות, יצירתיות אין קיץ, ובעיקר אהבה ורצון לעתיד טוב יותר , פשוט נכשלת כישלון מר ואכזר.
**
4. במשך יותר משנתיים כמנהל קהילות ודיגיטל חלמתי על הרגע: מחר ב16 אחה”צ. במקום טררלת בחירות אפשר לבנות, לחבר וליצור את הפאזל של ישראל. הסיפור של קהילות בתוך תנועה יכול ליצור את הדמוקרטיה הכי ישירה שיש במדינת ישראל. לתת לכל אזרח את היכולת לקחת חלק ולהשפיע על התחומים שחשובים לו, לעורר עניין, לאפשר לתקשר אחד עם השני מכל מקום, בכל זמן, להבין מה הדברים שהכי חשובים בצורה אותנטית ודרך זה להצליח לבנות את הסיפור הישראלי המחודש של כולנו.
**
5. והינה, אחרי 4 מערכות בחירות, קורונה, מלחמה, הרבה רעל משני הצדדים, קמפיינים שמנסים לבצר וליצור אויב משותף לזרוק עליו אבנים, אחרי אינסוף כישלונות, זה קורה. לא הכי יציב, לא הכי מבוסס, ועדין נותן זיק של תקווה. כמו כל ארגון שנדרש להשתנות, המגמות, השיטה, כל הקשר של נציגי ציבור עם שלטון העם צריך להבנות מחדש כדי שנצליח. אז איך מייצרים את השינוי ולא מפספסים את ההזדמנות?
**
6. ליצור מתכון מחודש לסיפור של החברה הישראלית. שלנו.
זה התחיל בהקמת ממשלה שיש בה את כל הקשת הפוליטית (מלבד החרדים, שכולי תקווה שבהמשך יימצא המנהיג המשוגע שרוצה לשחרר את הסיפור הישן כדי לבנות סיפור משותף חדש). וזה ממשיך בתכנית עבודה של קבינט פיוס, של הזמנה לשיח. להשתמש בכוח שלנו במה שיש לנו במשותף – ויש המון – ראיה לכך העולם העסקי ודרך זה לבנות את הסיפור המחודש שלנו.
**
7. לרענן את האנשים.
כל הסיפור הוא האנשים. יצא לי לפגוש בפוליטיקה הישראלית שחקני נשמה ענקיים, אבל גם כאלו שיושבים על השיברים הראשיים שטוב להם המצב הקיים. השיטה הקיימת. טוב להם שיש שמאל, ימין. טוב להם שהופכים את כולנו לאויבים. טוב להם שהעוגה הזו מחולקת כך. אפילו טוב להם שהפוליטיקה נתפסת כמקום מושחת עד יסוד, כדי שאחרים לא יתקרבו אליה. ותחשבו על זה רגע…מה שקורה שם בסוף משפיע על כולנו. לא לתת לפחד משינוי להוביל, אלא למצוא את היזמים בתוך הפוליטיקה שמצליחים לראות איך כן אפשר. שמענו וראינו מספיק איך לא והפחידו אותנו מספיק לעשורים שלמים.
**
8. ליצור קשר ישיר עם האזרחים.
וכן, אני מחזיר את זה לקהילות. בעידן של דיגיטל שבו כולנו מחוברים, שיש עומס מידע מטורף, ביחד עם הצורך שלנו להשתייך לקבוצה, תחומים ודברים שמעניינים אותנו יש הזדמנות ענקית. המתכון המחודש לא יעבוד אם הוא לא יידע להשתנות בהתאם למה שהקהל רוצה, ילמד מהשטח ויאפשר את התקשורת הישירה הזו בקליק. ותחשבו על זה שניקח את הכוח של כולנו ביחד, בהתאם לכישורים, ליכולות, לזהויות ולרצונות שלנו ונמנף את זה לשיפור מתמיד בכנסת, איפה שמתקבלות ההחלטות של חיינו. שבמקום להבין מה החוקים, סדר היום, הדברים יהיה נציג ציבור שאחראי על נושא מסוים שיתקשר עם הקהילה שלו. בכל הערוצים, בכל מקום. איך נוצר כאן חיבור ניצחונות, win-win לשני הצדדים. לבנות את המערכות יחסים הללו, דרך תתי קהילות של מגזרים, תחומים, שטח וכו’. וזה רק כדי להבטיח שניצור את הסיפור המחודש שאנחנו כל כך צריכים, רגע לפני מלחמה פנימית עקובה מדם. במקום שיסוי, פילוג, ימין, שמאל אפשר להחליף את הרעיונות בעסקים, באיך אנחנו רוצים שהחינוך והבריאות ייראה, במה חשוב לנו ואיך מקדמים את עצמנו הלאה.
**
9. לדעתי אפשר להחליף את הפסימיות באופטימיות. אולי אני תמים כמו שהייתי בתמונה, אבל אני חושב שהעובדה שלא הצלחנו עדין לא אומר שזה לא אפשרי. אלא רק שעדין לא מצאנו את הדרך המדויקת שתעזור לנו להצליח. בתור מי שמכיר את הנפשות הפועלות לפחות בכל הצד של כחול לבן הגדולה (יש עתיד, תל”ם וחוסן לישראל) אני יכול להגיד בלב שלם שיש שם אנשים מצוינים, והעובדה שהממשלה הזו קמה זה כי הם לא ויתרו ולמדו כל פעם מחדש מה צריך לעשות אחרת, וניסו כל פעם לעשות דברים אחרים – והכי חשוב – נשארו עם הלפיד, עם הווי שלהם, עם הרעיון שגורם להם ליצור את השינוי ולבנות סיפור חדש של החברה הישראלית. בהזדמנות זו אני גם רוצה להגיד להם תודה, בשם כולנו, הם שילמו מחיר כבד על הפרויקט המשותף והענק הזה בדרך לשינוי.
**
10. ומילה אחרונה על נתניהו, ועל כל מי שתומך בו. נתניהו עשה המון דברים טובים למדינת ישראל, ולא סתם נבנה סביבו מותג שאין לו אח ורע והכוח שלו הרבה יותר חזק מכל התקשורת הישראלית ביחד. הוא מנהיג ואי אפשר לקחת לו את זה. לצד זאת, כמו שבצבא יש חילופי בעלי תפקידים, זה לא רע לרענן שורות. אני יודע שמפחיד אתכם – הביטחון, בעיקר. אבל הינה משהו אחרון שלמדתי מהעבודה בתוך הפוליטיקה הישראלית: לא המנהיג אחראי על כל ההישגים שלנו, אלא הרבה אנשים טובים, אולי תקראו להם פקידים, אני אקרא להם לוחמים וגיבורים, שיומם וליל דואגים לביטחון המדינה שלנו. זה לא ישתנה.
**
אז מה אתם חושבים – זה יצליח? ייכשל? אשמח לשמוע איפה זה פוגש אתכם ואיך אתם רואים את הדברים?
אליאב.

[ad_2]